תפיסות מגדריות משפיעות על למידה, התפתחות, צמיחה ותמונת עתיד – ביטויים מרכזיים:
תכנית הלימודים
נשים מוצגות פעמים רבות בספרי הלימוד במרחב הביתי, מטפלות בילדים ובמשק הבית, עדינות, תלותיות ורגישות, בעוד גברים מוצגים כבעלי מקצוע, יוזמים, חזקים, אמיצים, אסרטיביים, פועלים לבד ומצליחים.
(מלר, 1993; הרצוג, 1996; Shachar, 2012; חרובי וקוש-זוהר, 2017).
שיח כיתתי
תלמידים משתתפים בשיעור בהיקף כפול מאשר תלמידות – הם מצביעים יותר, מתחננים לקבל את רשות הדיבור יותר ומתפרצים הרבה יותר. תלמידות מסבירות שהן חוששות לטעות, מוטרדות מזה שיצחקו עליהן אם יטעו, ומעדיפות לוותר מראש מאשר להתחרות על ראש הדיבור.
(פולק, סיגל ולפסטיין, 2025; אורנר 2020)
שיח רגשי
תלמידים בנים נוטים לדכא ולהכחיש שיח שעשוי לזהות אותם כפגיעים, ולעיתים קרובות מתבטאים בדרכים אלטרנטיביות, הכוללות פיזיות, פזיזות ותוקפנות.
(שוורץ, 2013)
תחושת מסוגלות
לתלמידות יש בדרך כלל תחושת מסוגלות נמוכה יותר בלימודים בכלל, ובמתמטיקה ומדעים בפרט.
(OECD, 2015).
בחירה במגמות
קיים מיעוט של תלמידות במגמות פיזיקה, מדעי המחשב והנדסה בחינוך היהודי בעקבות גורמים רבים בינהם: הנטייה של תלמידות לחשוש מלקיחת סיכונים ורצון להצטיין, לחוללות עצמית נמוכה, ייחוס פנימי לכשלונות וייחוס חיצוני להצלחות. בנוסף לתפיסה על פיה תחומי המדעים הם קשים, משעממים ומתאימים לגברים ולתחושת חוסר שייכות ונחיתות ביחס לתחומים אלה.
(קרק, דביר וזורמן, 2016, מני-איקן, רוזן ובשן, 2017).
הישגים
תלמידים נוטים לייחס פחות חשיבות ללימודים, להשקיע פחות בלימודים ולאחר יותר לבית הספר, דפוסים אשר מובילים להישגים נמוכים יותר בקריאה בקרב תלמידים בנים, לכך שיותר תלמידים מתלמידות נשארים כיתה, נושרים מבית הספר ומגיעים לאחוזים נמוכים יותר של זכאות לבגרות.