מרחב המשפחה: מרחב המשפחה מאפשר לילדות ולילדים לעבד חוויות ותרחישים, לבטא ולהתמודד עם רגשות של שמחה, הנאה וסיפוק, לצד רגשות כמו כעס, עצב, פחד, קנאה או אשמה, ומזמן שלל התנסויות בכישורים חברתיים והבעת רגשות כגון: גמישות, חמלה, הצבת גבולות ורוך אל מול החברים. בנוסף הוא מחייב תשומת לב לסביבה הפיזית ולפרטים, מפתח התמצאות במרחב, מוטוריקה גסה ועדינה.
מרחב הקוביות: מרחב הקוביות מאפשר התנסות במוטוריקה גסה, תיאום עין יד והתנסות במבנים גיאומטריים. המשחק בפינת הקוביות הוא תהליכי ודורש תכנון מקדים, ביצוע וזיכרון, וכן שיתוף פעולה ועבודת צוות. בנוסף, הוא מפתח יצירתיות ואוריינטציה.
החלוקה המגדרית בפינות המשחק היתה מאוד מובהקת: הבנים כמעט לא שיחקו בפינת המשפחה, והבנות נמנעו כמעט לחלוטין מפינת הקוביות. הבנים נהגו לקחת חפצים מפינת המשפחה ולשחק איתם בפינת הקוביות, מה שיצר חוסר סדר בגן. גם כאשר הבנות שיחקו בקוביות הן תפסו פחות מרחב, המשחק היה תחרותי ולא התאפיין בשיתוף פעולה, המשחק היה מהיר, והבנות נטשו את המשחק מהר.
צוות הגן החליט לשנות את המבנה של פינות המשחק בגן, כך שיקבלו אופי אחר. הגננות איחדו את מרחב הבניה עם מרחב המשפחה, הרחיקו את המטבח והוסיפו מגירות עם אביזרים ממוינים (צלחות, סירים וכו’), הוסיפו למרחבים בדים, בובות רכות, בובות קטנות, סקוצ’ים ומברשות שנתנו מענה להיבט התחושתי. משחקי ההרכבה עברו לפינה אחרת ונוספו סוגים שונים של קוביות לפינת הקוביות.
בעקבות השינויים הבנים החלו לשחק במשחקים סוציו-דרמטיים כגון שטיפת כלים, האכלה והלבשה, והבנות החלו לשחק יותר בפינת הקוביות, והמשחק שלהן היה ארוך יותר וכלל תכנון הוצאה לפועל של התכניות. הבנים והבנות החלו לשחק יותר ביחד, והמשחק היה יותר רב מלל והעשיר את השפה של כלל הילדות והילדים. האקלים החברתי בגן השתנה, האווירה נרגעה והילדים היו עסוקים בעשייה, בשיח ובמשחק משותף באופן פורה ומאתגר.
