משוב ותגובות של מורים ומורות תורמים באופן משמעותי להבנה של ציפיות חברתיות ביחס להתנהגות ראויה ומעודדים הפנמה של נורמות רצויות בכיתה. תגובות אלה נתונות לעיתים קרובות להשפעה של הטיות מגדריות סמויות ולפיכך עלולות לייצר סולם ערכים שונה לבנים ולבנות ביחס לאותה התנהגות. כך למשל האופן השונה מגדרית בו מטופלות לעיתים קרובות סיטואציות משמעתיות בכיתה, משפיע על חיזוק התנהגויות לא רצויות ותוקפניות אצל בנים ומעודד התנהגות ממושמעת וצייתנית יותר של בנות (הציפייה להיות ‘ילדות טובות’). מאחר ואירועי המשמעת מטופלים מול כול הכיתה יש לכך השפעה לא רק על הילד או הילדה המעורבים אלא הם מעבירים מסר לכולם וישפיעו על דרכי הביטוי וההתנהגות גם מחוץ לכיתה ובמערכות יחסים בעתיד.
מודעות להטיות המגדריות וקיומן מאפשרת לשים לב אליהן, לחקור אותן ולנסות להתמודד איתן. כך אפשר לייצר דרכים נוספות לפעול כדי לצמצם ציפיות שונות מבנים ומבנות ולטפח הבנה של בנים ובנות ביחס למגוון דרכי ביטוי והתנהגות אפשריים וראויים, שלא מושפעים מהמגדר שלהםן.
תיעוד של שיעורים מצולמים חשף כי מורות מגיבות בסלחנות ורכות גדולה יותר לבנים שהפריעו ופטפטו בעוד התגובה לבנות הייתה תקיפה יותר ונוקשה. אל הבנים הפנייה כללה מונחי פנייה (שמות חיבה) ותגובה מרוככים יותר למשל “אלוני, אתה יכול לצאת להתאוורר קצת, אם אתה רוצה”. הבנות, לעומת זאת התבקשו מיד להפסיק את ההתנהגות המפריעה: “אנחנו לא מפטפטות, נקודה!”
קראנו ביחד עם צוות של מורות סיפור מקרה וחלקים מתומללים של השיעור של אחת המורות. ביקשנו מהמורות לאפיין את דרכי התגובה לבנים ולבנות. חשפנו ביחד רגעים בשיעור בהם המורה הגיבה באופן שונה על אירוע משמעתי דומה (הפרעה, התפרצות ועוד). קיימנו שיח על ההטיות שנחשפו והמחירים שיכולים להיות להטיות אלה.השימוש בייצוגים וסיפורי המקרה של המורות סייע להדגים את התופעה הרווחת. עודדנו מורות לשתף בחווית דומות שלהן בשיעור. כך תיארה זאת אחת המורות: :”אף אחת לא רוצה לחשוב על עצמו שהוא מתנהל בצורה שונה, קשה להכיר בכך…ואוו אני לא חשבתי שאני מגיבה באופן שונה, אני חשבתי שאני מגיבה פר ילד או פר ילדה, לא פר מגדר”. הקדשנו מחשבה וזמן להיכרות עם פרקטיקות שיכולות לסייע לפנות בצורה שוויונית יותר כמו למשל תרגול מתמיד של רפקלציה עמצית אחרי אירוע משמעת בכיתה באמצעות השאלה: “האם הייתי מגיבה אותו דבר לבן/לבת?
השיח המשותף בצוות תרם לחידוד המודעות של המורות לתגובות שלהן. בשיחות שקיימנו איתן רבות מהן סיפרו שהייתה למודעות שצמחה השפעה מצטברת על התגובות בכיתה ותשומת לב רבה יותר לדברים. חלק מהמורות דיווחו על שינוי בדפוסי התגובה ‘האוטומטית’ שלהן: “קרה לי שאני תפסתי את עצמי”.
