בבית הספר מתקיימים לאורך השנה טקסים לציון חגים ומועדים לכלל קהילת בית הספר. לטקסים יש בדרך כלל מבנה וסדר קבוע, והם תורמים לעיצוב של ערכים חברתיים, קודים תרבותיים וגם ציפיות מגדריות מבנים ובנות. הטקס מאשר זהות חברתית וסדר חברתי, ומסמן הבדלים בתפקידים מגדריים שהם תוצר של הבנייה חברתית ולא בהכרח של כישורים ויכולות או רצון אותנטי של המשתתפים והמשתתפות. לעיתים קרובות נשמרת בטקסים חלוקה בין תפקידי הנחייה ודגלנות לבנים, לבין תפקידי שירה וריקוד לבנות. החלוקה הזאת משמרת תפיסות מסורתיות וסטראוטיפיות של יכולות ותפקידים ומשפיעה על תפיסות במרחבים ותחומי עניין אחרים בחיים.
במסגרת תהליך של פיתוח מקצועי בבית ספר, התבוננו במשקפיים מגדריים על חלוקת התפקידים והמסורות הקבועות בטקס יום הזיכרון. המורה שעורכת את הטקס סיפרה כי הטקס המסורתי משלב תמיד קטע תנועה ומחול מרגש בביצוע של קבוצת בנות, "מי שרוצָה יכולה להשתתף". הבנים, לדבריה, לא מגיעים למיון לקבוצת הריקוד ובדרך כלל מסרבים גם לפנייה אישית להצטרף.
הצוות החינוכי הקדיש זמן לדיון על המחירים שיש לחלוקת התפקידים הנשמרת בטקס בין תפקידי הריקוד השמורים בעיקר לבנות, לבין תפקיד הנפת הדגל השמור בעיקר לבנים, לבין תפקידים הפתוחים גם לבנים וגם לבנות. חשבנו על היתרונות שיש בהתנסויות שונות ומימוש של יכולות מגוונות פיזיות ורגשיות. המורה שעורכת את הטקס החליטה לפעול באופן ישיר ולקיים טקס שוויוני. היא ניצלה את ההיכרות ויחסי האמון שפיתחה עם התלמידים והתלמידות בשכבה והכינה קטע מחול פשוט, המותאם לכולם.ן. הריקוד לא דרשניסיון קודם, רק התמדה ושיתוף פעולה בין הבנים לבנות, ואיפשר לבנים להביע את עצמם בדרך גופנית חדשה ושונה.ה
בטקס עלתה לבמה קבוצה גדולה של בנים ובנות לריקוד משותף. כבר במהלך החזרות המורה עודדה את הבנים והבנות והדגישה את היכולות והחשיבות בהתנסות המשותפת. החידוש של קבוצת הריקוד הכוללת גם בנות וגם בנים עורר שיח חשוב בקהילה ביחס לחסמים מגדריים שהגיעה העת להסירם.
